רחל אלקלעי
"דיאלוג ימי"

שירת הים של הציירת רחל אלקלעי מוצגת בתערוכה זו באמצעות דיאלוג המתנהל בין פורמטים גדולי ממד לצד פורמטים קטני ממד.

דיאלוג ימי זה מהווה המשך ישיר לעיסוקה החוזר ונשנה בנופי הים. בעבר הציגה רחל ציורי שמן סמיכים שנמהלו בגרגרי חולות חופי הים וכן רישומי פחם אשר תארו את שאון סערת הגלים.

בתערוכה הנוכחית, ניצבים בדים קטנים לצד בדים גדולים. הפורמטים הקטנים נראים כמבקשים ללכוד בתוכם את עוצמתו של הים הרחב, בניגוד לפורמטים הגדולים יותר, בהם הים מתפרש לו עד אין סוף.
בכל ציוריה של רחל, נופי הים מזוככים, תכולים או קודרים, תמיד מלאי אור וקסם. הקומפוזיציה הימית, המימית מופשטת וצלולה. בין נופי ים, שמיים ופיסת חוף, מופיעה סירה מיותמת, דמות בודדה הצופה אל פני האופק, או ציפורים במעופן. אלמנטים בודדים אלו מאדירים את גודלו וכוחו של ים המסתורין בזעפו ובשלוותו הרוגעת.

לדברי ד"ר גדעון עופרת: "...ים הוא ים. מרחביו, גליו, צבעו, אורותיו, חיותו וסמליו הולידו שיאים אמנותיים רבים מדי בתולדות האמנות, מכדי שנחפש מפרצים קסומים כתירוץ לציור ים" .

רחל אינה עוסקת בתירוצים ונסיון להולדת איזה שיא. היא אינה מבקשת לבטא באמצעות הים את "הנשגב" הרומנטי נוסח טרנר ובוודאי שאינה עוסקת בתיאור הים בחדוות האור המרצד על פני המים כפי שציירו הציירים הראשונים הארצ-ישראלים בתיאורי הים וחופיו. 
נופי הים שלה הם למעשה נופים פנימיים, ביטוי להתרשמותה וזיקתה מהנופים המימיים של חופי הים והכנרת. נופים חיצוניים אלה מוצאים דרכם אל הבד כמטאפורה למצבים נפשיים, אינטימיים.
רחל מזדהה עם הנוף ומייצרת נוף ימי עצמאי, גדוש צבע ובעל מרקם עשיר, המכיל אוירה פיוטית השובה בקסמה את הצופה.

נורית טנא - אוצרת התערוכה