"הנוכחות שבעבר"
אריאל אורן

"האמן לעולם אינו מבקש להוכיח דבר. גם דברים נכונים אפשר להוכיח" / אוסקר ויילד

תערוכה זו של אריאל אורן לוקחת אותנו למסע על ציר הזמן, מהווה המשך ישיר ומתבקש לתערוכתו הקודמת – הומאז' אישי - בה הוא מקיים דו שיח אינטלקטואלי עם גדולי האמנים של תחילת המודרניזם. השפעות מאמנים כמו פיקאסו, מאטיס, לז'ה מתורגמות לרשמים, לכוונות ולמשמעויות חדשות ואישיות המוטבעות ביצירותיו בשפה ייחודית ואינדיבידואלית.
עיסוקו בעבר, הנותן אותותיו בהווה, מעמיק ומתגבר. אריאל אומר: "אני מרבה להשלים עם העובדה שהקשר בין העבר להווה הוא בלתי נפרד, ויש לנבור בעבר על מנת להבין את הווה". בעבודותיו אריאל מבקש לחשוף את ההקשרים העדינים של הנושאים המיתיים, של אותם נרטיבים קדומים ואפוסים בראשיתיים עליהם נבנתה והושרשה התרבות המודרנית, ושלרובנו נראים מרוחקים או תלושים מההוויה העכשווית. הוא חוקר את אמינותם, בוחן את אמיתותם, מברר האם יכולים הם לשמר את תוקפם גם בזמננו.
הטכניקה הבלעדית אותה פיתח ממשיכה גם בעבודותיו החדשות. קווי המתאר המודגשים שמאפיינים את עבודותיו, מנתרים החוצה מבעד לשכבת צבע מאחדת. למעשה, קווי הקונטור הופכים להיות המקור הצבעוני העיקרי של היצירה, בעוד התוואי עצמו של הדמיות נראה כלקוח מציורי מערות פרהיסטוריים או מהאמנות הארכאית. ביצירות מסוימות אריאל מוותר כמעט לגמרי על הצבע: הציור עוטה שכבה אחידה ועבה של לבן או אדום, הקווים כמו נחרטים על גביה וחושפים צבעים וגוונים המצויים תחתיה. הנושאים בהן עוסקות העבודות, הדיאלוג הנוצר בין הדמיות, ולא פחות מכך השימוש בשפה אמנותית שונה מאפשרים את המשחק קדימה - אחורה וחוזר, חלילה, על ציר הזמן, כמו קוראים לנו הצופים להעז ולקלף רבדים קיימים, לרדת לשורשו של עניין, ולעומק הסיפור.
אנו נמצאים בנקודת זמן בה האנושות מבקשת סיפור חדש, סיפור שאינו ניתן לביטוי בשפה הרגילה. אנו מחפשים שפה חדשה. תערוכה זו מחדדת את הזיקה החוזרת ונשנית של האנושות לחזור לנקודת המוצא, להתחלה. האמנות אינה רק מטרה, אלא מהווה שיטה ודרך פעולה באמצעותה ניתן לשבץ את הריתמוס הייחודי של זמננו , ולחשוף את מגוון הדילמות והאפשרויות שתקופתנו מציעה.

שרה צ'יבוטרו - אוצרת