בתמונה,ציור,גלריה,אומנות,תמונת צייר,ציירת - כך מביטים

נכתב על ידי אריק שני

בעת עמידה מול יצירת אומנות שניתן לחזות בה,כזו המכילה פרטים מגוונים המצויים מול מבט עינינו כגון :צבעים,צורות,"דברים שקורים בה" - חלה סערת השתוממות בתוך המביט. סערה זו הינה חוויה ראשונית של חוסר מיקוד בדפוס הסתכלות מאורגן. חווית המבט הבראשיתית הראשונית יוצרת התחוללות של תהייה מסויימת ,חסרת פשר וארגון, המתעופפת מבלי משים בתוך תשומת ליבנו שטרם הוגדרה והמחפשת לה נקודות מישען אפשריות כלשהן לתחילת התפתחות של צמיחת חוויה אפשרית של נגיעה בציור /צילום/תמונה שלפנינו.

לצורך הדוגמה הציור עדיין מונח לפנינו.מתקיימת בינינו לבינו תנועה של התרחשות.החוויה המורגשת יכולה להיות מסוג של משיכה,של השתוממות,של עניין,של דחייה,של התחברות - אי התחברות וכן הלאה.זוהי כמובן החוויה הראשונית בלבד בדיוק כפי שתתרחש כאשר נכיר אדם חדש הנקרה על דרכנו במהלך היומיום.נחוש דברים,נדמיין אותו כמישהו דומה המוכר לנו מן העבר וכן הלאה.אף פעם למעשה לא "נתפוס" אותו רק לפי מראהו בלבד - אלא באופן טיבעי בהתאם למי ומה שהוא מזכיר לנו/בהתאם למה שהוא מעורר בנו.

כך גם הציור הניצב מולנו.הוא ממלא אותנו באותו אופן בתחושות מקבילות המתחוללות עם פגישת אדם חדש אולם חסר בהן העומק של התכונות של האופי.הציור הינו ללא אופי אנושי מלא משלו.המעניין הוא שככל הנראה אנו מלבישים עליו דברים שאינם בו ממש וה"יוצאים ממנו החוצה" שאנו מתרשמים מהם כקיימים ב"תוכו" פנימה (אף על פי שזו התרשמותנו שלנו ככל הנראה ה"מולבשת" על כל חזות היצירה).כלומר לשאלה האם אנו אכן מסתכלים עליו או האם אנו למעשה דרכו מסתכלים למעשה על עצמנו היא המרכזית פה.כך או כך,התוצאה הינה שהציור מזמן אותנו לחוויה של מבט ותחושות ומאלץ אותנו להתמודד עם דברים המתעוררים בנו.

השיטוט הראשוני הפסיכולוגי כלפי היצירה

מהיכן נתחיל לגעת ביצירה? האם מתוך תחושותינו הנוצרות לנוכח המראה שלה? האם מתוך נקודות מגע של אצבעות מחשבותינו המטפטפות גשם התייחסות לקרקע המראה הויזואלי שלה? האם אנו אמורים לעצור את שטף מחשבותינו הטיבעיות ולכוונן בדייקנות להליך שיגרתי כלשהו של התייחסות ליצירה אשר אנו חוזים בה כרגע?

לימוד עיקבי ומסודר של אופני התייחסות לציור הנמצא מול עינינו הריהו מגמד ומבטל לידה טיבעית של תנועות הלוך ושוב פסיכולוגיות של התייחסות טיבעית של ים הנפש אל נגיעות העומק האפשריות בתוככי קרקעיות הציור.יהא סוג המבט מן הסוג אשר יהיה, עלינו להיות מודעים בו זמנית להתרחשויות הבאות וליצור תנועה של נקודת מיפגש מישתנה בין כל התהליכים הטיבעיים הבאים:

ראשית עלינו להבין כי הדברים קורים בו זמנית בכל האפיקים והערוצים הבאים:

- מצידו של הציור אלינו (תהליכי מלמטה למעלה)
- מצידו של צד המתבונן אל הציור עצמו(ללא קשר למראה שמולו)
- ההשוואה הדימיונית המתרחשת בתוך נפשנו לדברים הדומים למצוירים (אך הנמצאים במציאות)
- מתוכנו החוצה לסביבה- כלפי הסובבים אותנו (יחסינו ומחשבתינו מראש כיצד לנסח את מילותינו והתרשמותנו הראשונית,אגב,גם במחשבות שלנו בינינו לבין עצמנו)
- פנימה אל תוך הידע המנתח שלנו עצמנו והתהייה אודות נכונותו - הכוונה ליחסינו הפסיכולוגי העצמי כלפי הידע שלנו עצמנו (תהליך אוטומטי)שכרגע מנתח את הציור/המראה. כלומר: המחשבות והתחושות העצמיות לגבי "סגירות הידע ונכונותו"- האם הוא נכון או שניאלץ הפעם להוסיף לו דרכי העשרה/ דרכי התייחסות וניתוח חדשות.

במילים פשוטות: כאשר אדם מסתכל בציור אזי נוצרים בתוכו שלל תהליכים פסיכולוגיים המכוונים בו זמנית אל וכלפי נקודות שונות של תוכן. אין לדעת מהו התהליך הראשוני הנוצר בקירבו שעה שהוא ניצב לבדו מול היצירה הציור / או ביחד עם אנשים שונים יחדיו (דבר הגורם לו להיות פחות מרוכז ביחס "מבט מתבונן - ציור").

אינטימיות בחווית ציור

טיב התחושה הפסיכולוגית הראשונה הנוצרת אודות הציור ייקבע בדרך כלל על פי סוג האינטימיות המתרחשת בין הצופה לציור. כל זמן שסביב הצופה מצויים גם צופים נוספים אזי אמיתות הנגיעה תועבר לזמן מאוחר יותר שיתרחש כמובן רק כאשר יקבל אותו אדם אישור אווירתי תחושתי מן הסביבה של התרשמות פחות או יותר הזהה להתרשמותו שלו. רק בעת קבלת אישור זה אותו אדם ככל הנראה יעז לפתוח את פיו ולהציג את פרטי הפרטים של עמדתו האמיתית המפורטת.מצד שני,כמובן שישנם אנשים המביעים בגלוי את תחושותיהם ומחשבותיהם אך הם מעטים בדרך כלל.

מיבניות ופורמאליות בדרכי ההבטה

כך או כך,גם אם נניח שהאדם כרגע עומד לבדו, אזי הרי שיחסו אל הציור והתחושות העולות בקירבו הינן מסוג של התבוננות במרכז מסויים/קטע מסויים ספציפי שלו.הלא,ככל דבר אחר בחיים גם פה קיימת תבנית מסויימת של דרך הסתכלות קבועה. ייתכן ואותו אדם נוהג להביט בציור כפי שהוא נוהג להביט באדם חדש שהוא מכיר (למשל בתנועת מטה-מעלה ואחר כך להביט על צידו הימני ואז על השמאלי - לשם ההמחשה). תהליך זה של הסתכלות על הציור הינו קריטי להבנת ההתרשמות.פסיכולוגיית האומנות עוסקת לעיתים רבות בניתוח זרמים ומאפיינים ופחות בניתוח זה.שכן,הוא מאד אינדיבידואלי ומשתנה ואף קשה לבחינה.


השוואת דרכי הסתכלות הצייר המקורי לדרכי הסתכלות הצופה

מעניין יהיה מאד לציין שמאלפת תהיה ההשוואה בין צורת הסתכלותו של צייר הציור המקורי - לצורת הסתכלותו של כל צופה שיצפה מאוחר יותר ביצירה שנוצרה.(האם תהיה זהות?, היכן תהיה זהות בדפוס? היכן הדפוס ייקטע? - האם זוהי האינדיקציה להצלחת ציור ולהעברה של תהליך פסיכולוגי באופן מושלם ומקביל?)

הגברת המודעות העצמית לשלל התהליכים הפנימיים


כאמור משולבים בניתוח היצירה שלל תהליכים עשירים המתפתחים במקביל.עצם המודעות העצמית לטיב התהליכים וכן,כמוהה,מתן קדימות הרגשתית כלשהיא להתקיימות תהליכים מסוימים יחדיו - יסבו את הפניית נקודת המבט העצמית אל הציור באופן מעשיר יותר.

כלומר,ככל שנהיה מודעים יותר אל תהליך ההתבוננות אזי נרגיש עושר פנימי רב יותר של מודעות לזרימת המחשבות והרגשות. לדוגמה : אם אדם כלשהו רגיל להביט בתמונה באופן סדור על פי שיטה אומנותית שלמד - הריהו מפספס משהו מתוך התהליך הטיבעי של חווית המבט "הלא מלומדת".כאשר אדם זה יגביר את מודעותו לארבעת - חמשת התהליכים האחרים הנזכרים מעלה אזי רבגוניות נגיעתו הפסיכולוגי ביצירה אשר מולו תחזור למקוריותה ואף תענג יותר.

על נחיצות שיטה סדורה למבט ביצירה

אומנות אינה מבקשת שיטה סדורה ומאורגנת וודאית לניתוחה. אמנות הינה מיכלול עשיר של יצירת תחושות עזות,משיכה,דחיה במידה הנכונה,פאר,צרימה יחסית,מקוריות ושוני. כל אלו יוצקים התהוות של מערבולת פסיכולוגית חסרת צורה שנוצרת בבת אחת.לכן רבים האנשים שאינם מסוגלים לארגן את החוויה של ההתבוננות ביצירה באופן שיטתי.

כדאי אם כן ורצוי לזכור את הדברים הבאים:

א. ישנן תחושות טיבעיות העולות מעצם המבט ביצירה.
ב. ניתן כמובן לעוצרן פסיכולוגית על ידי מחשבות של הגדרות סדורות ,למי שחפץ בכך.
ג. ניתן להביט ביצירה בדרך רגילה של: מבט ברושם הכללי,מבט בסיפור התמונה,מבט במשחקי האור והצל,מבט במוקדים שונים של התרחשות,בחינת מיומנות הצייר וחשיבה אודותיו ותהייה על פשר אופיו.
ניתן לארגן את כל הדברים הללו לדפוס מסודר של הסתכלות שיטתית.ישנן שיטות שונות באומנות הנלמדות מסודר.
ד. חווית מבט אמיתית אינה מנוסחת הגיונית ואינה בהכרח סדורה שהרי טיבה הנאה כמו באכילת אוכל שאותו אין אנו מנתחים עמוקות ("הוא טעים ומתוק ומלוח,וכאן חסרה טיפה של כך או כך" - את אלו רק ננתח לעיתים ובמידה הנכונה - אלא אם כן אנו טבחים או שפים).
ה. קיים הצורך לדעת ולהיות מודעים לכך שידע רב עשוי להגביל את ההנאה.כמו כן חשוב לזכור ולהרגיש היטב תוך כדי החוויה- שאנו נהנים גם מצבירת הידע עצמו של הניתוח (אם עומד לפנינו מנתח אומנות ומסביר דברים).צבירת הידע הינה מעשירה.כאן במקרה זה כמובן קיים הצורך להבחין האם חווית העונג נובעת מן היצירה עצמה או מדברי ההסבר המענגים את רווית האינטלקט.
ו. כדאי ורצוי לשמור על מרחק טיבעי בין הידע שניתן לנו לבין דרך המגע הטיבעית האנושית שמייחדת כל אחד מאיתנו אגב הסתכלותו בציור.אנשי האקדמיה המלומדים לעיתים רחוקים ומנותקים משפע התייחסויות עממיות נכונות וטיבעיות לגבי היצירה.תמיד ניתן ללמוד גם דבר חדש ומקורי מאדם פשוט ורגיל שיבחין בדברים שונים ומעניינים ושינסחם פתאומית ושיפנה את תשומת ליבנו אל כך.הלימוד האקדמיביחד עם "ידע האדם הפשוט מן היומיום" חיים זה לצד זה בכפיפה אחת ונועדו להעשיר ולהפרות זה את זה.



פסיכולוגיה של התבוננות ביצירת אומנות מכל סוג שהיא חושפת כמקובל עקרונות של השלכה,תהליכי קשב וריכוז ותשומת לב לחלקים ולמאפיינים מסוימים החושפים את אופיו של האדם המתבונן.סביר להניח שהאדם לא ידווח מן הסתם על כל המתעורר בו אולם המתח בין רצונו לחשוף דברים מסויימים המתעוררים בו לבין דברים אותם יעדיף לשמור לעצמו הינו נקודה עיקרית המאפיינת את רוב האנשים שעה שהם מנתחים ומביעים את התרשמותם בגלוי מיצירה כלשהיא בנוכחות אנשים אחרים.בנוסף,חלקים רבים של הפסיכולוגיה הפנימית מתעוררים בעוז עם הדרישה לנתח ליד המקורבים לנו יצירה כלשהיא ולהביע דיעה.

גם שיקולי תפיסה עצמית,ריצוי חברתי ורצון להצטייר כמשכיל משחקים פה תפקיד עיקרי יותר מאשר ההתרשמות הפסיכולוגית הנקיה בלבד המובעת במילים או באמצעות שפת הגוף היזומה של הצופה.

על סיבוכיות ניתוח ציור ותוצאותיו בד"כ

בכל אופן, כאשר ניתן ללכת לתערוכה או למוזיאון עם הקרובים לנו ביותר כדאי ומהנה לחוות את יצירת האומנות בצורה הפתוחה ביותר על פי המודעות המפורטת. כמובן שלא יהיה זה קל שכן דווקא עיסוק בהבעת החוויה הפנימית המתרחשת ביחס ליצירה חושף אותנו באמת כפי שאנחנו לסובבים ומאנדקץ הבדלי תפיסה מהותיים וגורר אפילו את הקרובים ביותר זה לזה להתפתחות הבנתית שקיים שוני תפיסתי ביניהם.

ניתוח אומנות בין אם לבד או כזה המתבצע במשותף בין בני זוג לעיתים אינו כלל ניתוח אומנות אלא למעשה דרך לניתוח המנתח.

אוטודידקט (לימודים עצמאיים) 13 שנהנולד'גווייזר (יועץ ידע רב תחומי) http://www.arikshani.co.il

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.