אמהות קדושות

ב11 באוקטובר 2007 מציבה חוה ראוכר  בבית האמנים בתל אביב מיצב המורכב מהדפסים דיגיטאלים גדולי מימדים  העוטפים את הבית מבחוץ  ומתמונת שמן אחת המוצבת  בחדר קטן בתוך הבניין.
העבודה מייצרת מעין מקדש, היכל, מקום פולחן ל"אם היהודיה".
במיצב שני דימויים אחד של אם אורתודוכסית צעירה, והשני של אם אתיופית מבוגרת ליד בנותיה.
הודיה ואחד עשר ילדיה  היא דמות של אשה  דתית  צעירה הבוהה במבט מרוחק  ומנותק
באחד עשר תינוקות המושטים לה ביד גדולה.  התינוקות בציור  ממוספרים. מחוץ לעבודה, מודפסים   המספרים ולידם שמות הילדים:  מתניה, שמעיה, נחמיה, מוריה,  ברוריה, בתיה, בת-אל,  גבריאל, גדליה, תהילה וישועה. בכולם מופיע שם  האל. עשרה ילדים בני אנוש ומלאך אחד חסר.
העבודה שואלת שאלות על צווים חברתיים נוקשים ,על קדושת האמהות, ועל האפשרות או חוסר האפשרות של האשה לבחור, בחברה בה תופעה של נשים צעירות הינשאות בגיל צעיר מאד ויולדות ילד אחר ילד כחלק מהנורמה החברתית או הלחץ החברתי המופעל עליהן, עד כדי איום על זהותן האישית, הטרום-אימהית והזדקנות ובליה של גופן. חברה המעבירה מסר בו המימוש העצמי של האישה הוא דרך ילדיה והיא אינה אלא, כלי עבורם.
כתוב באמהרית  או  חיה ובנותיה. הוא טריפטיך שבמרכזו דמות אישה אתיופית, אם אתיופית מוקפת בשתי בנות. אם, המקבילה מבחינת מקומה המסורתי בטריפטיך  ל"אם הקדושה", ניצבת על רקע הביוגרפיה האישית שלה, אותה כתבה  באמהרית ישירות על הבד. סיפור כיצד קמה ועשתה מעשה, כשהיא  בהריון ותינוקת על זרועותיה, עזבה את בעלה ועלתה ארצה, כדי לברוח ממסורת של דיכוי נשים. בחירה יוצאת דופן על רקע התרבות ממנה היא באה. בחירה בחיים גאים ללא דיכוי.

המיצב בחסות  מועצת הפיס לתרבות ואמנות

מתוך הסדרה, בדמותה ובצלמה