נולדה בקיבוץ אפיקים
נשואה ואם לחמישה ילדים
יוצרת בסטודיו שלה במושב שרונה
עוסקת בקדרות ובפיסול, בציור, כתיבה והוראה.
למדה אומניות פלסטיות בעין הוד והוראת אומנות בסמינר אורנים.
מלמדת הוראת אומנות במכללת עמק הירדן וכן אמנות ויצירה בביה"ס "מול גלעד"
מעבירה קורסים וסדנאות פיסול ואובניים לילדים ולמבוגרים בסטודיו לקרמיקה.
השתתפה, מטעם הסוכנות היהודית , כמדריכת אומנויות לנוער יהודי בארה"ב.
ייצרה כלי קרמיקה וחפצי חן, לפי הזמנה לגלריות שונות ברחבי הארץ ולחנויות 
מוזיאון ישראל בירושלים.

תערוכות ופרויקטים
 
1982- תערוכה קבוצתית בקיבוץ אפיקים.
1985- תערוכה קבוצתית במכון לאומניות בסמינר אורנים.
1994- תערוכת יחיד במרכז הקהילתי באפיקים.
1995- תערוכת יחיד בגלריה "שלוש שלושים" בנוה צדק- תל אביב.
1997- "בינאלה הבין לאומית לקרמיקה"
        בונה פסל "בית עם מלאך" לתצוגת קבע בגן הפסלים של מוזיאון באר שבע.
1998- תערוכה קבוצתית "תלויים" בגלריה יד וחומר – חיפה.
1999- הכנת עבודה לתערוכה "קדרים עורכים שולחן" במח' הקדרות בתל חי.
2002- תערוכה קבוצתית "ספר האומנות שלי" בגלריה של בית גבריאל.
2002- תחרות הסיפור הקצר "כתוב" של מפעל הפייס -זכייה במקום הראשון.
2004-  תערוכת יחיד, "מחשבות בחומר" מוזאון שטורמן עין חרוד מאוחד.
           בניית קיר פסיפס למבנה קבע בJCC ,מילווקי-ארה"ב
           (מטעם הסוכנות היהודית- פרויקט סובב כנרת)
2004/5- תערוכה קבוצתית נודדת, "ספר האומנות שלי" בקהילות יהודיות בארה"ב (בחסות הסוכנות היהודית)
2005- תערוכת אשכולות יחיד, בית יגאל אלון בגנוסר.

על העבודות:
אחרי נסיון של עשרים שנה ויותר ביצירה ובהוראת אמנות וקרמיקה (מטעם משרד החינוך, בבי"ס ממלכתי, במכללות שונות ובסטודיו לקרמיקה), בהן נפגשתי ואני נפגשת עם אוכלוסיות שונות ומגוונות:ילדים ומבוגרים, גברים ונשים, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים, אני יכולה לומר בביטחון: אמנות הינה שפה המשותפת לכולנו. אמנות חוצה גבולות של מין, גיל, דת או לאום.
הבחירה באמנות כאמצעי מתודי מבוססת על האמונה שאומנויות ממלאות תפקיד בתהליכי למידה אנושיים. הן פותחות בפנינו ערוצי תקשורת וקליטה מגוונים. לצד השיח המילולי, הכתוב והמדובר, מאפשר השימוש באמנות שיח אחר: ויזואלי, תחושתי וחומרי.
בעבודתי בהוראה אני מפגישה את תלמידי גם עם הצד התאורטי של האמנות: הכרות עם אמנים ויצירותיהם, האמנות כשפה, הכרת מושגי יסוד באמנות וגם ובעיקר מפגש מעשי עם האמנות. יצירה בחומרי אמנות שונים (ומשמעותם): צבעי גואש ומכחולים, גירי שמן והשילוב בינהם. צבעי מיים במכחולים רכים או קשים, על נייר יבש או רטוב, עפרונות למיניהם, גזירות נייר, עיסת נייר. עבודה בחומר קרמי: פיסול, כייור, קדרות, יצירת פריטים שימושיים או אסטטיים, שריפת העבודות בתנור קרמי. התנסויות שונות בחוט ומחט, בבדים שונים ועוד ועוד...  כל אלה בהתאם ליכולות ולצרכים.
דרך זו מבוססת על תפיסה חינוכית המעמידה את חופש הביטוי והיצירה במרכז מתוך אמונה שהיא מצמיחה את חווית הלמידה, בונה את הגמישות הפנימית ואת היצירתיות כחשיבה מסתעפת ומובילה לטיפוח אישיות עצמאית ופורה.
דרך זו גם לוקחת בחשבון את האינטילגנציות המרובות ומפתחת מודעות לשונות, מולדת או תרבותית ומגבשת השקפת עולם הומניסטית רחבה המכילה את הפרט מול הכלל, את העצמי מול האחר ואת החברה על כל גווניה.
דבר נוסף שברור לי מעל לכל ספק, כמורה לאמנות וכיוצרת הוא שיצירה הינה חוויה רוחנית.
אם אנחנו תופסים את היקום כמקום שפועם ונושם, קולט ומשדר, מחייה וממית, מקום ממנו נבראנו ובו אנו נמצאים, אזי החיבור  עם כוחות היצירה שלנו הופך אותנו מחלקיק קטן המיטלטל ברוח לשותפים פעילים בעלי הכרה ותודעה במערכת היקום.
כשאנחנו נכנסים לתוך תהליך היצירה חלים שינויים רבים בחיינו. השינוי המרכזי הוא תחילתו של תהליך הסינכרוניזציה (יונג): אנחנו משתנים והיקום מגביר את השינוי עבורנו. אנחנו נפתחים למידע או לשאלה והתשובה מגיעה ממקור בלתי צפוי ובכח היצירה שלנו נדמה שאנו מתחברים ליקום אינטיליגנטי שיוצר במקביל את צרכינו.
יצירה מתוך אמונה פותחת לפנינו את העולם אך גם מי שאינו מאמין ויוצר, חווה את פתיחת הסכר, את שחרור החסימות, את הזרימה השופעת ואת החיבור לדבר מה הגדול מאיתנו.
כל מי שכבר חווה את חווית היצירה יודע שאין קיצורי דרך. אנחנו תמיד נעבור, לפעמים בכאב גדול דרך עצמנו.
מנסיוני, העבודה עוזרת. החומרים, העיסוק בהם, העשייה הסתמית לכאורה והמפגש המקרי או היזום עם שלל הדימויים העולים בתהליך היצירה הם העיקר. אכן, החיים במסלול היצירה לימדו אותי שהדבר האמיתי נכנס לעיתים בחלון הסתמי. ונוכחתי שכל מה שנוצר מתחת לידינו: הפסל, הכד, הדף המצויר או כל יצירה אחרת,מקביל למתרחש בנפשנו ומגלם וממחיש את הכוחות המופלאים שלנו לברוא את עצמנו ואת עולמנו בכל פעם מחדש.