בית האמנים תערוכות אוקטובר - נובמבר  2007
פתיחה: שבת 13.10.07 בשעה 12:00 נעילה: שבת 24.11.07  בשעה 14:00

שי אזולאי- תערוכת יחיד לזוכה פרס לציור ע"ש אסנת מוזס לאמן צעיר לשנת 2007
הועדה להענקת פרס ע"ש אסנת מוזס לשנת 2007 החליטה להעניק פרס לציור לאמן צעיר לשנת 2007 לאמן שי אזולאי.
מנימוקי ועדת השופטים: שי אזולאי מהלך בציוריו על חוט דק שנמתח בין הנרטיב ההיסטורי לבין סיפורים אנושיים ואינטימיים. ביד כביכול קלה ובאירוניה דקה הוא מפרק מיתוסים מודרניסטים ולאומיים ומרכיב מהם תמונות רעננות ונטולות פומפוזיות המגלות כמו לראשונה את האפשרות לברוא עולם דינאמי באמצעות הציור.
חברי ועדת הפרס ע"ש אסנת מוזס התרשמו עמוקות משליטתו של שי באמצעי הייצור הציוריים, בהיסטוריה של הציור ובשיח הביקורתי העכשווי.

איב מנס, ציורי אקוורל 2000 – 2007, אוצר: סשה אוקון 
איב מנס, ילידת בלגיה, גדלה בניו יורק מאז ראשית שנות הארבעים, למדה ציור במכון פראט בניו יורק, ויוצרת בטכניקת האקוורל מאז שנות ה-70.
נופי הגבעה הצרפתית בירושלים, הם מוקד השראה לרבים מציורי האקוורלים הגדולים המוצגים בתערוכה, אך מנס אינה מסתפקת בנופים ומרחיקה אל מעבר להם, אל הטבעת נוכחות האדם בנוף. האקוורלים שלה מאופיינים במשיחות מכחול מופשטות, במשטחים גדולים של צבעי מים ההופכים לשדות צבע ומשטחי נייר הנותרים חשופים.
"הנופים של איב מנס הם ציור מופשט במיטבו; ציור הצומח מהפיגורטיבי אך ורק על מנת להיפרד ממנו בהדרגה ....עד לניצחונו של המטאפיזי על הפיזי".  גדעון עפרת, מתוך הטקסט המלווה את הקטלוג.

דפנה גרוסמן, פריחה מאוחרת, צילום, אוצר: איתן שוקר 
דפנה גרוסמן מציגה סדרת צילומים מבוימים של דמויות שרובן מישירות מבט למצלמה. בעבודותיה יש מן המלנכולי. ישנה תחושה שהדמויות המישירות אלינו מבט מודעות ליופיין. המצולמים נראים עצמאיים, כמודעים למיוחדותם, אך בו בזמן נראים תלושים, חסרי ביטחון, אבודים. נדמה שגרוסמן חושדת שזו לא עצמאות, כי אם בדידות. כאילו הדמויות יצרו פסאדה של האני שלהם, דרכו היא חודרת ובעדו מגלה את הפגיעות.
לילדים המצולמים יש מבט מתריס שבדמויות הבוגרות הולך ומתמוסס ומפנה מקום למרירות, עצבות והשלמה. שם התערוכה, פריחה מאוחרת, מרמז על אופטימיות, על אפשרות תיקון וקבלה שתוביל את המצולמים מהעולם הפנטסטי אל העולם הגשמי. (איתן שוקר, אוצר)

אשרת הלן בנתור, אשת חיל, וידאו ופיסול, אוצרת: חדוה שמש
קטע השירה המופיע בוידאו אשת חיל לקוח מתוך שיר הלל שהבעל שר לאשתו בזמירות השבת. הבעל מפאר, מהלל ומאשרר את טובה, חסדה, עורמתה, זריזותה, חריצותה וחכמתה של אשתו. תכונות אלה קונות לה כבוד, בטחון והלל בעיני משפחתה ובעיני החברה.
במהלך חייה האישה נתפשת כמותנית באישור חברתי- משפחתי, אותו תוכל לרכוש רק אם היא תיחשב כבעלת התכונות ה"ראויות". משום כך, היא חווה את עצמה תמיד כסובייקט נחות, טעון אישור. חשיבה על שינוי בתפיסה זו, תבקש ליצור ערעור פנימי עדין בתוך המרחב החברתי ופיתוח אפשרויות, המערערות על הברור מאליו והלכאורה טבעי. בנתור לוקחת מרחק, תוך יצירת קיום גופני אלטרנטיבי ו"כיסי התנגדות" מקומיים.

בעבודותיה, מבקשת בנתור לתת ביטוי לאחד מאותם "כיסי התנגדות". באמצעות סוגי מדיה שונים- וידאו ופיסול,  תוך חיבור בין הגבוה והנמוך, החומרי והצורני, מציגה בנתור מבט ביקורתי על פוליטיקת הגוף הנשי וחותרת תחת דימוייו המקובלים בניסיון לערער על המערכות המנהלות אותו.
כאשר השיר "אשת חיל" מושר ע"י אישה, השירה חותרת תחת המשמעות טעונת ה"אישור" הטמונה בוורסיה המקורית המסורתית, היא טוענת אותו משמעויות חדשות של אהבה עצמית, תמיכה והשלמה עם הגורל הנשי מלוות בהערכה, תשואות והלל למעשה ידיהן.

פנחס גולן, פרחים וקוצים מאדמת ארץ ישראל, טכניקה מעורבת, אוצרת: חנה ברק אנגל
במבט מעמיק וביקורתי יוצר פנחס גולן פרחים-קוצים. פרחיו לרוב קוצים הם בשקפם את המציאות. בחיבורי חומרים שונים: בהדבקות, ניקוב, רישום, הוספה והורדה, הוא מנתח את המציאות הקיומית – ישראלית, נוצרות שכבות גיאולוגיות – פיזיות, מוחשיות ניתנות למישוש, לא נעימות למגע. מכלול יצירתו של גולן רחוק מלהתיפייף, ועם כל זאת הרמה האסתטית גבוהה ביותר, מבטאת את רחשי ליבו ואת נקודת מבטו האינדיבידואלית בקומפוזיציות שלמות הנפרשות אל מול עינינו – דלות בחומר ועשירות בתוכן. השימוש המתמשך בחומרים מועטים לאורך זמן הביא את יכולת הביטוי המוגבלת בצבעוניותה לידי מיצוי מלא. הרעיונות מהדהדים מתוך היצירות גופן, מעלים תהיות ומזמינים לדיון.(חנה ברק אנגל, אוצרת).
Visit our website   www.art.org.il