נסענו בצפייה לישוב פקיעין שרוב תושביו הם דרוזים, הדרך יפהפייה ומתפתלת בין כרמי זיתים, עצי חרובים וחורש טבעי. הכפר פקיעין משתרע על צלע ההר, בכניסה לכפר קיבל אותנו הפסל הדרוזי חרובי פדול בשמחה ומיד לקח אותנו למקום מצפור הצופה על כל הישוב, והסביר שאצלנו בפקיעין גרים בדו- קיום: יהודים, ערבים ודרוזים ואכן בכפר הטבול בירק מרגישים את האווירה המיוחדת וכשמטיילים ברגל בסמטאות הצרות רואים כיצד המסורות השונות משתלבים זה לצד זה.
על שלט ביתו של חרובי פדול כתוב "בית האהבה" חרובי, ובמיטב המסורת הדרוזית מזמין את המבקרים לחוויה רב תחומית הכוללת מפגש אישי איתו ועם פסליו. חרובי מחכה למבקרים שיבואו אליו בעקבות הקריאה בספר זה ומבטיח לקחת אתכם לסיור בישוב שבו מפוזרים פסליו: הראשון שתי יונים במשקל 12 טון כל אחד, והשני פסל מונומנטאלי בדמוי ספר ענק. בהמשך האמן יזמין אתכם למפגש בסטודיו שהיא גלריה ובו יספר על מהלך חייו בליווי ניגונים בעוד.
הטבע היה מורהו של חרובי פדול שמעולם לא למד בבית- ספר והיה ילד טבע יחיד ומיוחד- אוטודידקט – לומד עצמאי. בגלריה שבמערה בביתו אפשר לראות פסלוני גיר קטנים שיצר מגיל 8 ועד היום בדגמים צמחיים אורגניים ובטקסטורה חלקה. פסליו של חרובי פדול מבטאים את אישיותו המיוחדת, חוויותיו ותולדות חייו. לפני שעוזבים את פדול תבקשו ממנו להראות לכם היכן מתגוררת משפחת זינאתי היהודיות שמעולם לא עזבה את פקיעין. 

חרובי פדול מפרסם את עבודותיו בספר "טיולים בעקבות אמנים בישראל", כתבה בלהה זייצ'יק