חלק שני : החלום
זיגמונד פרויד
  
הרצאה עשירית
  
הסמליות שבחלום

גבירותי ורבותי ! בדקנו ומצאנו, כי סילוף-החלום, שמפריענו בהבנת החלום, הוא תולדה של פעילות מצנזרת המכוונת כנגד רחשי-המשאלות הלא-מודעים הפסולים. אבל לא אמרנו, כמובן, שהצנזורה היא הגורם היחיד האחראי לסילוף החלום : ואמנם כשאנו מוסיפים לעיין בחלום, יכולים אנו למצוא, שעוד כמה גורמים אחרים שותפים לתוצאה זו. הווי אומר : גם אילו בטלה הצנזורה של החלום, בכל זאת לא היינו מסוגלים להבין את החלומות, והחלום הגלוי לא היה עולה בקנה אחד עם רעיונות החלום החבויים.
גורם אחר זה האוטם את החלום, תרומה נוספת זו לסילוף החלום, יתגלו לנו כשנעמוד על פרצה אחת בטכניקה שלנו. כבר הודיתי לפניכם, שהעומדים לאנאליזה לפעמים לא תנצנץ בדעתם שום מחשבה בסמיכות ליסודות השונים של החלום. אמנם דבר זה אינו מתרחש לעתים קרובות כל כך, כפי שהם טוענים ; במקרים רבים מאוד אפשר בכוח ההתמדה לכבוש מפיהם את נצנוץ-המחשבה. אבל האמת היא, שעוד נשארים מקרים, שבהם האסוציאציה נכשלת ; או שאם היא נכבשת בכוח, אין הלא נותנת לנו מה שאנו מצפים לקבל ממנה. כשקורה דבר זה בשעת טיפול פסיכואנאליטי, נודעת לו חשיבות מיוחדת, שאינה עניין לכאן, אבל הוא קורה גם בעת פתירת החלום אצל אנשים נורמאליים או בעת פתירת חלומות עצמנו.  לאחר שניווכח לדעת, ששום הפצרה אינה מועילה במקרים כאלה, נגלה לבסוף, שמקרה לא-רצוי זה יקרה תדיר לגבי יסודות-חלום מסוימים : ובמקום שדימינו תחילה למצוא כשלון יוצא-מגדר-הרגיל של הטכניקה, נתחיל עתה להכיר בחוקיות חדשה.
מתוך כך אנו באים לידי נסיון לפתור בעצמנו יסודות-חלום "אילמים" אלה לתרגם אותם בכות עצמנו. על כרחנו נראה, שכל אימת שאנו-מרהיבים עוז לעשות מעשה-תחליף זה, אנו מגיעים לפשר מניח-את-הדעת : ואילו כל זמן שאין אנו מחליטים בנפשנו לעשות ניתוח כזה, החלום נשאר חסר משמעות והקשר-הדברים נקטע. תכיפותם של מקרים רבים, שדומים זה
לזה דמיון גמור, נותנת אחר-כך את מידת הודאות הדרושה לנסיוננו, שנעשה תחילה מתוך היישנות.
  אני מתאר כל זה על דרך סכימאטית קצת, אבל לצרכי לימוד הרי זה מותר : ולא עוד, אלא שאין  כאן מעשה זיוף אלא מעשה פישוט בלבד.
 
באופן זה אנו מקבלים לכמה וכמה יסודות-חלום תרגומים של קבע - בדומה למה שאנו מוצאים בספרי-החלומות הפופולאריים שלנו בעניין הדברים שאדם חולם עליהם. ודאי לא שכחתם, שבטכניקה של האסוציאציה שלנו לא הופיעו מעולם תחליפי-קבע ליסודות-החלום.
ועתה תאמרו מיד, כי דרך זו של הפתרון נראית לכם מפוקפקת ומועדת-לפגיעה עוד הרבה יותר מן הדרך הקודמת, שנסתייעה בנצנוצי המחשבה. החפשיים. אך יש להוסיף ולומר עוד משהו : משאספנו בעזרת הנסיון מספר מספיק של תחליפי-קבע כאלה, הרי יש בידנו לומר לעצמנו, שבאמת מן הראוי לנו לשאוב חלקים אלה של פתרון החלום מתוך אוצר ידיעתנו אנו, ושאמנם אפשר היה לנו להבינם בלי נצנוצי-המחשבה של החולם. על סמך מה צריכים היינו לדעת את משמעותם - דבר זה יתברר לנו במחצית השניה של בירורנו.
זיקת-קבע כגון זו בין יסוד של חלום ובין תרגומו אנו מכנים בשם זיקה סמלית ; את יסוד-החלום גופו אנו מכנים בשם סמל של הרעיון הלא-מודע של החלום. אתם זוכרים ודאי, שקודם, בשעת העיון ביחסים בין יסודות החלום ובין המחשבות האמיתיות המסתתרות מאחוריהם, הבחננו שלושה מיני יחסים כאלה : יחס החלק מן השלם, יחס הרמיזה ויחם ההצגה-בתמונות. בישרתי לכם אז יחס רביעי, אבל לא קראתי בשמו. יחס רביעי זה הוא היחס הסמלי, שהצגנוהו זה עתה. בו כרוכים ויכוחים מעניינים מאוד, שניתן דעתנו עליהם, לפני שנרצה על תצפיותינו המיוחדות בעניין הסמליות. הסמליות היא אולי הפרק המופלא ביותר בתורת החלום.
ראשית כל : הואיל והסמלים הם תרגומים קבועים ועומדים, הרי מתקיים בהם במידת-מה האידיאל של פתירת החלומות בעולם העתיק וכן באמונת הבריות בימינו, אידיאל שהטכניקה שלנו הרחיקה אותנו מעליו מאוד. הם מאפשרים לנו בנסיבות מסוימות לפתור חלום בלי לחקור ולדרוש מפי החולם, שממילא אינו יודע להביע דעה על הסמל. אם אנו יודעים את סמלי-החלום המקובלים ומלבדם גם את אישיותו של החולם, את התנאים שבהם הוא חי ואת הרשמים שבעקבותיהם התחולל החלום, הרי נוכל לעתים קרובות לפתור חלום בנקל, משל כאילו תרגמנו אותו בהעלם אחד מן המקור. להטוט כזה מעורר את גאוותו של פותר החלום ועושה רושם רב על החולם : הוא נבדל הבדל נעים מן העבודה המייגעת של גביית העדות מפי החולם. אבל אל ישיאכם דבר זה! אין זה מתפקידנו לעשות מעשי להטים. הפתרון, המיוסד על ידיעת סמלים, אינו טכניקה שתוכל לבוא במקום הטכניקה האסוציאטיבית או להתמודד עמה. הוא השלמה לה ומעלה תוצאות מועילות רק בתנאי שישבצוהו בה. ואשר לידיעת המצב הנפשי של החולם, ראוי לכם לזכור, שאין אתם מקבלים רק חלומות של מכרים ושבדרך-כלל אין אתם יודעים את מאורעות היום הקודם שהם עילות החלום ושנצנוצי-המחשבה של האיש העומד לאנאליזה מספקים לכם דווקא ידיעת הדבר שקרוי בשם המצב הנפשי.
ועוד ראויה לציון מיוחד, גם בשים לב לקשרי-דברים שעוד נעמוד עליהם להלן, העובדה שהמחאות החריפות ביותר נתעוררו שוב כלפי ההנחה בדבר קיומו של יחם סמלי בין החלום והלא-מודע. אפילו אנשים בעלי כושר-שפיטה ומעמד, שבעניינים אחרים הלכו כברת-דרך ארוכה עם הפסיכואנאליזה, זנחו אותה כאן. התנהגות זו תמוהה שבעתיים ; ראשית כל משום שהסמליות אינה מיוחדת לחלום בלבד או אופיינית לו בלבד ; ושנית משום שהסמליות לא נתגלתה כלל על-ידי הפסיכואנאליזה, אף-על-פי שזו אינה דלה בדרך-כלל בתגליות מפתיעות. אם בכלל יש לקבוע התחלה לתורת סמליות החלום בזמנים מודרניים, עלינו לראות כמגלה הסמליות של החלום את הפילוסוף ק"א שרנר (1861). הפסיכואנאליזה אישרה את ממצאיו, אך הכניסה בהם כמה שינויים נוקבים.
ועתה תרצו ודאי לשמוע משהו על מהותה של סמליות החלום ודוגמאות לה. ברצון אמסור לכם מה שאני יודע ; אבל אני מודה ומתוודה, שמידת ידיעתנו פחותה משהיינו רוצים.
הזיקה הסמלית הריהי במהותה השוואה; אבל אין זו השוואה סתם.  לבנו אומר לנו, שהשוואה זו מותנית בתנאים מיוחדים, אבל אין אנו יודעים, מה טיבם של אלה. לא כל מה שאליו נוכל להשוות עצם או מאורע, אמנם מופיע בחלום בדמות של סמל לו. מצד אחר, הרי החלום אינו מסמל כל מה שיעלה על הדעת, אלא רק יסודות מסוימים של רעיונות-החלום החבויים. נמצא, גם כאן יש הגבלות בשני הכיוונים. וכן אנו צריכים להודות, שמושג הסמל אינו ניתן כרגע לתיחום חד ; הוא מתפוגג לעומת התחליף, התיאור וכדומה, ואפילו מתקרב לרמיזה. בכמה סמלים ניכרת בעליל ההשוואה המונחת ביסודם. כנגדם יש סמלים אחרים, שבהם אנו חייבים לשאול את עצמנו, היכן הצד המשותף, הצד-השווה, בהשוואה משוערת זו. כשנעיין בדבר, אולי נמצא צד משותף זה, אך עלול הוא גם להישאר נסתר מנגד עינינו. יתרה מזו : אם אמנם הסמל הוא השוואה, יש מקום  לתמוה, שאין השוואה זו ניתנת להיגלות מכוחה של האסוציאציה, וכן שאין החולם יודע את ההשוואה, ואף-על-פי-כן הוא משתמש בה. ולא זו בלבד, אלא שהחולם -אפילו אינו רוצה להכיר בהשוואה זו, לאחר שהוצגה לפניו. אתם רואים איפוא, שהיחס הסמלי הוא השוואה מיוחדת במינה, שעדיין לא עמדנו על טיבה בבירור אולי נמצא להלן רמזים שיזרעו אור על חידה זו.
היקף העניינים, הבאים לידי תיאור סמלי בחלום, אינו גדול. גוף-האדם בכללותו, ההורים, הבנים, האחאים, הלידה, המוות, העירום - ועוד דבר אחד. התיאור הטיפוסי היחיד, כלומר : הקבוע של גוף-האדם כשלמות, הוא תיאורו בדמות של בית, כפי שהכיר שרנר, שביקש אפילו לתלות בסמל זה משמעות מכרעת, שאינה יאה לו. עתים יקרה בחלום, שאנו מטפסים ויורדים בחזיתות בתים, לפעמים מתוך הנאה לפעמים מתוך מורך. הבתים, שקירותיהם חלקים לגמרי, הם הגברים ; אבל הבתים, שיש בהם זיזים וגזוזטראות, הן הנשים, ההורים מופיעים בחלום כקיסר וכקיסרית,  כמלך וכמלכה או כאישים נשואי-פנים אחרים ; הרי שהחלום בעניין זה כולו אומר דרך-ארץ. אין הוא נוהג מידה כזו של עדנה כלפי ילדים ואחאים ; אלה מסומלים על-ידי חיות קטנות ורמשים. הלידה מתוארת כמעט בקביעות על-ידי זיקה למים ; אנו נופלים לתוך מים או עולים מתוכם, אנו מצילים אדם מטביעה במים או שאותו אדם מציל אותנו, כלומר : יש לנו יחס אמהי כלפיו. המיתה מוחלפת בחלום בהפלגה, בנסיעה ברכבת, ואילו הויית המת מרומזת ברמזים עמומים וכמו חששניים שונים. העירום מתואר על-ידי בגדים ומדים. אתם רואים, כיצד מיטשטשים כאן הגבולות בין תיאור על-דרך הסמל ובין תיאור על-דרך הרמז.
לעומת דלותה של רשימה זו ודאי תשימו לב, כי עצמים ותכנים השאובים מתחום אחר מתוארים על-ידי מערכת סמלים עשירה במופלג. זהו התחום של חיי-המין, איברי-המין, תהליכי-המין, יחסי-המין. רובם המכריע של הסמלים בחלום הם סמלים סכסואליים. כאן אנו מוצאים חוסר פרופורציה מתמיה. הנושאים המצוינים בחלום הם מעטים, ואילו הסמלים להם רבים לאין-שיעור, רבים עד כדי כך שכל אחד ואחד מן העניינים האלה עשוי להתבטא על-ידי סמלים מרובים, כמעט שווים בערכם. כשאנו באים אחר-כך לפתור את החלום, קורה משהו שמעורר מורת-רוח כללית. פירושי הסמלים, בניגוד לריבוי התיאורים בחלום, הם חד-גוניים מאוד. זה אינו מוצא חן בעיני כל מי ששומע על כך. אבל מה אפשר לעשות ?

הואיל וזוהי הפעם הראשונה, שבהרצאות אלה מדובר על עניינים הנוגעים לחיי-המין, הריני חייב לתת לכם דין-וחשבון על האופן, שבו אני אומר לטפל בנושא זה. הפסיכואנאליזה אינה רואה סיבה להעלמות ולרמיזות, אינה רואה צורך להתבייש בעיסוקה בחומר חשוב זה. היא סבורה, שמן הדין ומן ההגינות הוא לכנות הכל בשמו הנכון, והיא מקווה שבדרך זו תיטיב ביותר להרחיק הרהורים מפריעים שלא לעניין. העובדה שאני מדבר אל קהל-שומעים מעורב מבני שני המינים, אין בה כדי לשנות כאן כלום. כשם שאין מדע, שעשאוהו פשוט יותר "לשימושו של יורש העצר", כך אין מדע לנערות צעירות, והגברות שבכם הוכיחו בעצם הופעתן באולם הרצאות זה, שהן רוצות שינהגו בהן יחס שווה ליחס שנוהגים בגברים.
  
איבר-המין של הגבר מתואר בחלום כמה וכמה תיאורים סמליים, שהצד המשותף שבהם על-פי רוב גלוי-לעין ביותר. קודם כל. לגבי איבר-המין הגברי בכללו יש משמעות סמלית למספר הקדוש 3. החלק הבולט יותר של האיבר והמעניין יותר בשביל שני המינים, היינו האמה, מוצא את ביטויו הסמלי, ראשית, בעצמים שהם דומים לו בצורתם, כגון : מקלות, מטריות, מוטות, עצים וכדומה ; וכן בעצמים שתכונת החדירה לתוך הגוף והפציעה משותפת להם ולאיבר-הזכרות, היינו כלי-נשק חדים מכל הסוגים, סכינים, פגיונות, חניתות, חרבות, אבל גם בכלי-ירי : רובים, אקדחים והאקדח התופי שהוא סמל נאות במיוחד בזכות צורתו. בחלומות-החרדות של נערות תופס מקום רב עניין הרדיפה שרודף אחריהן גבר מזוין בסכין או בכלי ירי. אפשר שזה סמל-החלום השכיח ביותר, ובנקל תוכלו עתה לתרגם אותו. בלי קושי תובן גם החלפת איבר-הזכרות בעצמים שמים נוזלים מהם : ברזים, מזלפים, מזרקות, ובעצמים אחרים המסוגלים להארכה, כגון נברשות, עפרונות מוזחים וכו'. העובדה, שעפרונות, עטים, פצירות-ציפרניים, פטישים ומכשירים אחרים נחשבים בלא ספק לסמלי-מין זכריים, קשורה בתפיסה מקובלת של מהות האיבר, שאף היא קל לעמוד עליה.
 תכונתו המיוחדת של האיבר שהוא מסוגל להזדקף על-אף חוק-המשיכה, תכונה שהיא חלק מן התופעה של הקישוי, מביאה לידי תיאור סמלי על-ידי כדורים פורחים, מטוסים, ובזמן האחרון על-ידי ספינת האוויר של  צפלין. אך החלום יודע עוד צורה אחת, רבת-רושם הרבה יותר, לסמל בה את הקישוי. הוא עושה את איבר-המין לעיקר מהותו של האדם כולו והריהו מטיס את החולם עצמו. אל נא יחר לכם, שחלומות הטיסה היפים כל כך לעתים קרובות, שכולנו יודעים אותם, מן ההכרח לפרשם כחלומות של התרגשות מינית כללית, כחלומות של קישוי האיבר. אחד החוקרים הפסיכואנאליטיים, פ' פדרן, עמד וביצר פירוש זה כנגד כל ספק, אבל גם מאורלי וול, ששמו יצא לתהילה על גישתו המפוכחת, האיש שערך את ניסויי החלום בעזרת מצבים מלאכותיים של הזרועות והרגליים, והוא באמת רחוק היה מן הפסיכואנאליזה ואולי אפילו לא ידע על קיומה, הגיע בחקירותיו לאותה מסקנה. עצמה. גם אין אתם צריכים לערער על כך בגלל העובדה שגם נשים יכולות לחלום אותם חלומות-טיסה. הרי אין לכם אלא לזכור, שחלומותינו רוצים להיות מילויי-משאלות, ושאנו מוצאים לעתים קרובות כל כך באשה את המשאלה להיות גבר, בין שמשאלה זו מודעת ובין שאינה מודעת. אף העובדה, שהאשה מסוגלת להגשים את המשאלה הזאת על-ידי אותן תחושות שחש הגבר, לא תטעה שום אדם שהוא בקי באנאטומיה. הן יש באיבר-המין של האשה גם איבר קטן הדומה לאיבר הזכרות, ואיבר קטן זה, הוא הקליטוריס, אף מקיים בשנות-הילדות ובגיל שלפני יחסי-המין אותו תפקיד עצמו שמקיים האיבר הגדול של הגבר.
בכלל סמלי-המין הגבריים, שקשה יותר להבינם, נמצאים זוחלים ודגים מסוימים, בעיקר הסמל המפורסם של הנחש. מדוע הכובע והמעיל משמשים כסמל זכרות, ודאי, לא-קל-לנחש ; אבל משמעותם הסמלית אינה מוטלת בספק. לבסוף עוד נוכל לשאול, אם מותר להגדיר את החלפת איבר הזכרות באיבר אחר, ברגל או ביד, כהחלפה סמלית. אני סבור, שההקשר, שבו דבר זה מתרחש, וכן המקבילות הנשיות שאנו מוצאים כאן כופים עלינו קביעה זו.
איבר-המין הנקבי מתואר תיאור סמלי על-ידי כל אותם העצמים, שגם בהם יש מתכונתו של איבר זה, שהמו סוגר על חלל או עשוי להכיל בתוכו דבר-מה, הווי אומר : על-ידי מחילות, בורות ומערות, על-ידי כלים ובקבוקים, על-ידי תיבות, קופסאות, מזוודות, חפיסות,- ארגזים, ארנקים וכו'. גם האנייה שייכת לסידרה זו. כמה סמלים נוגעים יותר לעניין הרחם מאשר לאיבר-המין של האשה, כגון ארונות, תנורים, ועל הכל החדר. סמליות .החדר מצטרפת כאן לסמליות הבית ; הדלת והשער שוב נעשים סמלים לפתח איבר-המין. אבל גם חומרים הם, סמלים של האשה – העץ ,הנייר וחפצים העשויים מחומרים אלה, כגון השולחן והספר. בין בעלי-החיים יש להזכיר, לפחות, את החלזון ואת הצדף כסמלים נקביים מובהקים ; בין חלקי-הגוף - את הפה כתחליף לפתח איבר-המין ; בין בנינים - את . הכנסיה ואת הקאפלה. כפי שאתם רואים, לא כל הסמלים הללו מחוורים במידה  שווה.
בין איברי-המין יש לכלול את השדיים, שהם - בדומה לחצאי-הכדור הגדולים יותר של גוף האשה- מתוארים בצורת תפוחים, אפרסקים  ופירות בכלל; את שער-הערווה של שני המינים מתאר החלום כיער וכשיחים. הטופוגראפיה המסובבת של איברי המין הנקביים גורמת, שהללו' מתוארים לעתים קרובות בדמות של נוף שיש בו סלעים, יער ומים ; ואילו המיכאניזם אדיר-הרושם של מנגנון-המין הזכרי מביא לידי כך, שכל מיני מכונות מסובכות וקשות לתיאור נעשות סמלים לו.
אחד הסמלים של איבר-המין הנקבי שראוי להזכירו הוא תיבת התכשיטים; התכשיט והאוצר הריהם כינויים לאדם האהוב גם בחלום ; ממתקים הם תיאור שכיח של התענוג המיני. הסיפוק, שאדם מוצא באיבר-המין של עצמו, מרומז בכל מיני אופנים של נגינה, גם בנגינה בפסנתר. תיאורים סמליים מובהקים של מעשה-אונן הם המעידה וההחלקה וכן ניתוקו של ענף. סמל-חלום-מופלא במיוחד הוא  נשירת שן או עקירת שן. פירושו הראשוני הוא ודאי הסירוס בתורת עונש על מעשה-אונן. תיאורים מיוחדים, המסמלים יחסי-המין, מועטים בחלום יותר משיכולנו לשער על-פי הידיעות שבידינו עכשיו. יש להזכיר כאן פעולות ריתמיות, כגון הריקוד, הרכיבה והטיפוס, וכן חויות אלימות כגון ההידרסות. ועוד יש להוסיף עיסוקים מסוימים במלאכת-כפיים, וכמובן את האיום בנשק.
אין אתם צריכים להניח, שהשימוש בסמלים אלו ותרגומם מן הדברים הקלים הם. כאן מבצבצים ועולים כמה וכמה דברים שלא כצפוי. כך, למשל, קשה להאמין, שבתיאורים סמליים אלה הבדלי-המינים לעתים קרובות אינם גזורים בחדות. כמה סמלים פירושם איבר-מין סתם, בין זכרי בין נקבי, דרך משל, הילד הקטן, הבן הקטן או הבת הקטנה. פעם אחרת ישמש סמל, שהוא זכרי בעיקרו, במקום איבר-מין נקבי, או להיפך. אין אנו מבינים דבר זה, כל עוד לא ירדנו לעומקה של התפתחות המוצגים הסכסואליים של בני-האדם. בכמה מקרים אפשר שכפל-משמעות זה של הסמלים אינו אלא מדומה ; המובהקים שבסמלים, כגון כלי-הנשק, הכיס, הארגז, שימוש דו-מיני זה אינו חל עליהם.
עם שאני נוטל כנקודת מוצא לא את העצמים המתוארים אלא את הסמלים, אני רוצה עכשיו לסקור, מאילו תחומים שאולים על-פי-רוב הסמלים הסכסואליים ; כן רוצה אני להוסיף הערות אחדות מתוך שימת-לב מיוחדת לסמלים,. שהתכונות המשותפות להם ולעצמים המתוארים אינן מובנות. סמל סתום כזה הוא הכובע, ואולי כיסוי הראש בכלל, שברגיל יש לו משמעות זכרית, אך יכולה להיות לו גם משמעות נקבית. כיוצא בזה המעיל פירושו גבר, אך אולי לא תמיד מתוך זיקה מיוחדת לאיברי-המין. הרשות בידכם לשאול, מדוע. העניבה המשתלשלת, שאין האשה עונבת אותה, היא סמל זכרי ברור. לבנים וכלי-לבן בכלל הריהם נקביים ; בגדים ומדים הם, כפי שכבר שמענו, תחליף לעירום, לצורות גוף; האדם; הנעל והדרדס הם סמלים לאיבר-המין הנקבי ; השולחן והעץ כבר הוזכרו קודם כסמלים מוזרים, אך כסמלים נקביים בלי ספק ; הסולם, גרם-המעלות, המדרגות או; לשון אחר: העליה בהם, הם סמלים ודאיים של יחסי-המין. כשנעיין בדבר; ייראה לנר במיוחד מקצב העליה הזאת כצד משותף לסמלים אלה, אולי גם התגברות הריגשה וקוצר-הנשימה; ככל שמגביהים לעלות.
 כבר הכרנו את הנוף כתיאורו הסמלי של איבר-המין הנקבי. ההר והסלע הם סמלים של איבר-הזכרות הגן הוא סמל מצוי של איבר-המין הנקבי. הפרי אינו מסמל את הילד, אלא את השדיים. חיות-טרף פירושן בני-אדם שחושיהם נסערים, וכן יצרים רעים; תאווה. ניצנים ופרחים מייצגים את איבר-המין של האשה ובפרט את הבתולים. כאן תזכרו ודאי, שהניצנים הם באמת איבר-המין של הצמחים.
כבר הכרנו את משמעותו הסמלית של החדר. יכולים אנו להמשיך בתיאור זה ובדרך כך תתייחד לחלונות, לפתחים ולמוצאים של החדר  המשמעות של הפתחים שבגוף. גם הפתיחות או הסגירות של החדר מצטרפת למערכת סמלים זו, והמפתח הפותח את החדר הוא סמל זכרי ודאי.
הרי לנו איפוא חומר לעיון בסמליותו של החלום. אין הוא מלא ואפשר היה גם להעמיקו, גם להרחיבה אבל נדמה לי, שהוא ייראה לכם רב והותר, ואולי גם יעורר את חמתכם. תשאלו : האומנם שרוי אני בתוך-תוכם של סמלים סכסואליים ? האם כל העצמים הסובבים אותי, כל הבגדים שאני לובש, כל. החפצים שאני לוקח בידי, סמלים סכסואליים הם ולא שום דבר אחר ? אבן, יש מקום לתמיהות, והתמיהה הראשונה היא : מנין לנו, בעצם, ידיעת משמעותם של. סמלי-חלום אלו, שהחולם עצמו אינו מוסר לנו עליהם שום ידיעות, או רק ידיעות מקוטעות בלבד ?
אני עונה : אנו יודעים אותה ממקורות שונים מאוד זה מזה, מתוך סיפורי-המעשיות והמיתוסים, מתוך המהתלות והבדיחות, מתוך הפולקלור, היינו מתוך ידיעת המנהגים, הפתגמים והשירים של העמים, מתוך שימוש הלשון הפיוטי והרגיל. בכל מקום ומקום אנו מוצאים מערכת סמלים זו, ובכמה מן המקומות האלה אנו מבינים אותה בלי להיזקק לשום הוראה נוספת, כשנתחקה על מקורות אלה אחד-אחד, נמצא בהם מקבילות מרובות כל כך למערכת הסמלים של החלום, עד שלא נוכל שלא להיות בטוחים בפתרונותיהם.
אמרנו שלפי שרנר. מתואר גוף-האדם לעתים קרובות על-ידי סמל
הבית. בעקבות התיאור הזה החלונות, הפתחים והדלתות הריהם הפתחים לחלולי הגוף, וחזיתות הבתים יכולות להיות חלקות או להיות מצוידות בגזוזטראות ובזיזים להיאחז בהם. אך אותה מערכת סמלים עצמה אנו מוצאים בשימוש-הלשון שלנו, כשאנו . מברכים [בגרמנית] מכר טוב דרך קריבות בכינוי "בית ישן", או כשאנו אומרים כי ניתן למישהו "על הגג" או כשאנו אומרים על אחר שב"עליית-הגג" שלו לא הכל כשורה. באנאטומיה קרויים החלולים והנקבים של הגוף בפירוש שערי הגוף.
תחילה נהיה מופתעים למצוא בחלום את ההורים בדמות הקיסר והקיסרית או המלך והמלכה. אבל נמצא גזירה-שווה לכך בבדיאות. כלום אין מנצנצת בנו ההבנה, שאותן. בדיאות רבות המתחילות במילים: היה היו מלך ומלכה, כוונתן לומר אך זאת : היה היו אב ואם ? בחוג המשפחה אנו קוראים לילדים בשם נסיכים, ולבכור - יורש-העצר. המלך עצמו מתקרא אבי-הארץ. ילדים קטנים אנו מכנים בדרך-ההלצה בשם תולעים ואומרים מתוך רחמים: התולעת המסכנה.
 ועתה נחזור אל מערכת הסמלים של הבית. כשאנו משתמשים בחלום בזיזיהם של הבתים לשם אחיזה, כלום אין זה מזכיר לנו את מאמר-הבריות הידוע על חזה מפותח מאוד ; זו יש לה מה להיאחז בו ? לעניין זה יש עוד ביטוי עממי י זו יש לה הרבה עץ לפני ביתה, כאילו הוא בא לחזק את הפירוש שלנו, שהעץ הוא סמל נקבי, אמהי.
 ועוד זאת לעניין העץ : אין אנו מבינים, איך בא חומר זה לייצג את היסוד האמהי, הנקבי, כאן אולי יסייע לנו שימוש-הלשון. אומרים שהמלה הגרמניתholtz (עץ) גזורה מאותו השורש, שהוא ביסוד המלה היוונית, שפירושה חומר, חומר-גלם. אם אמנם כן הוא, הרי לפנינו מקרה, שאינו נדיר כלל, ששם כללי של חומר סופו שנתייהד לחומר מסוים. הנה יש באוקיינוס האטלאנטי אי, הנקרא בשם : מאדירה. שם זה נתנו הפורטוגיזים לאי בשעה שגילוהו, משום שהיה אז כולו עטוף יערות, שכן מאדיירה פירושה בלשון הפורטוגיזית : עץ. אבל אין אתם יכולים שלא להבחין, שמאדיירה אינה אלא המלה הלאטינית materia, שלא שונתה כאן אלא מעט ושפירושה שוב : חומר בכללו. והנה המלה materia גזורה מן mater - אם. החומר שעצם עשוי ממנו, הוא כאילו אמו-יולדתו. בשימוש הסמלי בעץ לציון האשה והאם מתקיימת איפוא תפיסה עתיקת-יומין זו.
 הלידה מובעת בחלום תדיר על-ידי זיקה למים. אדם נופל לתוך מים או יוצא מתוך מים, כלומר : אנו יולדים או נולדים. ועתה אל תשכחו, כי סמל זה יכול להסתמך בשתי דרכים על האמיתות של תולדות ההתפתחות. לא זו בלבד שכל היונקים שביבשה, לרבות אבות-אבותיו של האדם, מוצאם מחיות-ים - זוהי העובדה הרחוקה יותר- אלא גם כל יונק, כל אדם השלב הראשון של קיומו עבר עליו בתוך מים, היינו : כעובר בשפיר שבמעי אמו, ובשעה הלידה יצא מתוך המים. איני בא לטענה כי החולם יודע זאת, מכל מקום אני אומר, שאין הכרח שיידע זאת. קרוב לודאי שהחולם יודע משהו על כך, משום שהדבר סופר לו בילדותו, אבל אפילו בעניין זה אני טוען, שידיעה זו אינה מעלה ואינה מורידה ביצירת הסמל. סיפרו לו בחדר-הילדים, שהחסידה מביאה את הילדים, אבל מהיכן היא לוקחת אותם ? מן האגם, מן הבאר, כלומר - שוב מן המים. אחד החולים שלי משנמסרה לו ידיעה זו, והוא אז בן-רוזנים קטן, נעלם אחר-כך יום אחד כל שעות אחר-הצהרים. לבסוף מצאו אותו בחופו של אגם-הארמון, פניו רכונים על המים, והוא לוטש עיניו לראות אם יוכל לגלות את התינוקות שבקרקעית האגם.
 במיתוסים על לידת הגיבורים, שא' ראנק ערך בהם מחקר משווה - המיתוס הקדום ביותר הוא על לידתו של המלך סרגון מאכד, בשנת 2800 בקירוב לפנה"ס - תופס מקום מכריע סיפור הפקרתו של הגיבור במים והצלתו מן המים. ראנק הכיר, שאלה הם תיאורים של הלידה, בדומה לתיאורים המקובלים בחלום. כשאדם מציל מישהו מן המים, הריהו עושה את הניצול לאמו או לאם סתם ; אדם שמציל ילד מן המים, מתוודע במיתוס כאמו האמיתית של הילד. בהלצה ידועה נשאל הילד היהודי הפיקח, מי היתה אמו של משה. הוא עונה מניה-וביה: בת פרעה. אבל לא, אומרים לו, הלא היא רק משתה אותו מן המים. כך היא אומרת, משיב הוא ומוכיח בכך, שמצא את הפתרון הנכון של המיתוס.
היציאה לדרך פירושה בחלום מיתה. ואמנם מנהג הוא בחדר-הילדים לומר לילד השואל על מקום הימצאו של נפטר, שהוא הרגיש בהיעדרו, כי האיש נסע. שוב אני דוחה את הסברה, שסמל-החלום מקורו בתירוץ זה שאומרים לילד. המשורר נוקט אותה זיקה סמלית, כשהוא מדבר על העולם הבא כעל ארץ לא-נודעת, שכל נוסעיה לא ישובון. גם בחיי יום-יום שגור על פינו הדיבור על המסע האחרון. כל הבקי בטקסי הדת הקדומים יודע, באיזה כובד-ראש נהגה, למשל, הדת המצרית הקדומה ברעיון ההפלגה אל ארץ-המוות. בעותקים רבים נשתמר בידנו "ספר-המתים", שהיו נותנים לחנוט בצאתו למסע זה, כדרך שנותנים מדריך-"באדאקאר" לנוסעים בימינו. מיום שמקומות-הקבורה הורחקו ממקומות-המגורים, באמת היה המסע האחרון של הנפטר למציאות.
כיוצא בזה, גם מערכת הסמלים של איברי-המין( אינה מיוחדת לחלום בלבד. כל אחד מכם ודאי עבר פעם על כללי האדיבות וקרא לאשה [בגרמנית] בשם "תיבה ישנה" - אולי בלי לדעת שהשתמש כאן בסמל של איברי-המין. בברית החדשה נאמר : מאשה היא כלי רפה. כתבי-הקודש של היהודים, שסגנונם כל כך קרוב לשירה, משופעים ביטויים שעניינם סמלים סכסואליים, שלא תמיד הובנו כהלכה ושפירושם, למשל בשיר השירים, עוררו אי-הבנות מרובות. בספרות העברית המאוחרת נפוץ מאוד תיאור האשה בדמות של בית, שפתחו מסמל את פתחו של איבר-המין ; למשל, הבעל שלא מצא לאשתו בתולים, קובל-שמצא "פתח פתוח". גם  השולחן כסמל לאשה ידוע בספרות זו. האשה אומרת על בעלה :"ערכתי , לו שולחן והפכו ". נאמר שמי שהופך את השולחן בניו חיגרים. אני שואב אסמכתאות אלו ממחקר של ל' לוי, איש ברנו: "מערכת הסמלים הסכסואליים במקרא ובתלמוד".
את הנחתנו, שגם הספינות שבחלום פירושן נשים, מחזקים האטימולוגים
הטוענים, כי מתחילה היתה המלה אנייה (בגרמנית :Schiff) שמו של כלי-חרס והיא זהה למלה הגרמנית: Schaff [דלי, קיתון], האגדה היוונית על פאריאנדאר איש קירינתוס ועל רעייתו מטליסה מאשרת לנו, שהתנור מסמל את האשה ואת הרחם. כשהשביע העריץ לפי גירסת הרודוטוס, את צל אשתו, שאהב אותה בכל נפשו אך רצח אותה מתוך קנאה, כדי להציל מפיה דבר, התוודעה הנפטרת אליו בהזכירה לו, כי הוא, פטרישנדאר, הניח את לחמו בתוך תנור קר, ובכך רמזה למעשה שלא יכול היה להיות ידוע לשום אדם מלבדו. ב"אנתרופופיטיאה", שיצא בעריכתו של פ"ס קראוס, והוא אוסף מקורות שאין ערוך לו לכל מה שנוגע לחיי-המין של העמים, אנו קוראים, שבאחד מגלילות גרמניה אומרים על אשה שילדה : התנור שלה התמוטט. הבערת האש וכל הקשור בה חדורים סמליות סכסואלית. השלהבת לעולם היא איבר-זכרות, והאח והכיריים - רחם-אשה.
אם תמהים הייתם כמה שכיח בחלום שימושם של נופים לתיאור איבר המין של האשה, תוכלו ללמוד מן המיתולוגים על התפקיד החשוב של "אמא-אדמה" במוצגים ובפולחנים שבימי-קדם, ועל השפעתה של מערכת סמלים זו על תפיסת החקלאות. את העובדה שהחדר מייצג בחלום את האשה תהיו נוטים ודאי לייחס לשימוש הלשון הגרמנית, שמכנה את האשה בשם "חדר –אשה" (Frauenzimmer), כלומר : האדם נמצא מיוצג כאן על- ידי המקום שנועד לו. בדומה לכך אם מדברים על "השער העליון" ומתכוונים לסולטן ולממשלתו ; גם שמו של שליט מצרים העתיקה "פרעה" פירושו אינו אלא "חצר גדולה". (במזרח הקדום היו החצרות שבין השערים הכפולים של העיר מקומות כינוס, כמו. כיכרות-השוק שבתקופה הקלאסית.) אולם אני סבור, שמדרש-שמות זה הוא שטחי יתר על המידה. לדעתי, מסתבר יותר, שהחדר נעשה סמל האשה, בהיותו המקום המקיף בתוכו את האדם. כבר הכרנו משמעות זו של הבית. על-פי המיתולוגיה ועל-פי לשון השירה יכולים אנו לראות גם את המלים עיר; מצודה, ארמון, מבצר כסמלים נוספים של האשה. קל יהיה להכריע שאלה זו בחלומותיהם של אנשים, שאינם מדברים גרמנית וגם אינם מבינים: אותה. בשנים האחרונות טיפלתי בעיקר בחולים דוברי לשונות זרות, לא גרמנית, וכמדומני שגם בחלומותיהם היתה משמעותו של חדר - אשה, אף-על-פי שאין להם שימוש-לשון דומה בלשונותיהם לשימוש-הלשון הגרמני. יש עוד כמה סימנים אחרים המעידים, כי הזיקה הסמלית עלולה לחרוג מגבולות-הלשון, עובדה שכבר עמד עליה חוקר-החלומות הותיק שוברט בשנת 1862. ברם, שום אחד מן החולמים שלי לא היה חסר כל ידיעה-בגרמנית ; לפיכך אני צריך להניח הכרעה זו בידי אותם פסיכואנאליטיקאים היכולים לאסוף נסיונות בארצות אחרות אצל דוברי לשון אחת.
 בין התיאורים הסמליים. של איבר המין של הזכר ספק אם מצוי אחד, שאינו נשנה גם בשימוש-הלשון הליצני, ההמוני או הפיוטי, בפרט אצל המשוררים הקלאסיים העתיקים. אבל כאן נזקקים, לא רק לסמלים המופיעים בחלום, אלא גם לחדשים, כגון לכלים המשמשים למלאכות שונות, בראש ובראשונה למחרשה. אגב, בתיאור הסמלים של איבר הזכרות אנו מתקרבים אל תחום נרחב מאוד ושנוי-במחלוקת במידה מרובה, שמפני קוצר המצע נרחק ממנו. רק לסמל אחד, שהוא כאילו עומד בפני עצמו, לסמל של המספר 3, רוצה אני להקדיש הערות אחדות. לא נכריע כאן, אם לא נתקדש מספר זה בזכות אותה זיקה סמלית. אך אין ספק, כי כמה עצמים :עלי שלושה חלקים המצויים בטבע, כגון התלתן, משמשים בשלטי-מלכות ובסמלי-מדינות בגלל משמעותם הסמלית הזאת. גם החבצלת המשולשת, קרויה החבצלת הצרפתית, ואותו סמל מוזר של שני איים רחוקים. זה מזה :סיציליה ומאן, סמל ה"טריסילס" (שלוש רגליים כפופות-למחצה היוצאות ממרכז אחד), אינם כמשוער אלא צורה מסוגננת של איבר-הזכרות. צלמים של איבר-המין של הזכר היו מוחזקים בימי-קדם סגולה( Apotropaea) מעולה נגד עין-הרע , ולא מקרה הוא שכל הקמיעות נושאי-המזל שבימינו קל להכירם כסמלים של איברי המין או כסמלים סכסואליים. הבה נתבונן כאוסף כזה של קמיעות, שעונדים אותו, למשל, בצורת נטיפות-כסף קטנות ; תלתן בן ארבעה עלים, חזיר, פטריה, פרסה, סולם, מנקה-ארובות. התלתן מרובע-העלים בא במקום התלתן משולש-העלים שהוא, בעצם, יפה יותר לצרכי הסמל ; החזיר הוא סמל-פריון עתיק-יומין ; הפטריה היא סמל מובהק של הזכרות, יש פטריות ששמן הקיבוצי ניתן להן על שום דמיונן הברור לאיבר-הזכר (Phallus impudicus); בפרסה ניכר המתאר של פתח איבר-המין של האשה ; מנקה-הארובות נושא-הסולם מקומו יכירנו בחבורה זו, משום שהוא עוסק באחת מאותן מלאכות, שממשילים להן בפי ההמון את יחסי המין. (עיין ה"אנתרופופיטיאה".) בחלומות הכרנו לדעת את סולמו כסמל סכסואלי ; כאן בא לעזרתנו שימוש-הלשון הגרמני, שכן הוא מראה לנו, כיצד משתמשים במלה "עלה" (steigen) במשמע סכסואלי ייחודי. אומרים : de Frauen nachsteigen [לרדוף-אחרי הנשים], ואומרים עוד   ei alter Steiger [טפסן קשיש, אשמאי זקן]. בצרפתית, שבה המדרגה נקראת  la marche, אנו מוצאים ביטוי דומה לגמרי לציון האשמאי הזקן:  un vieux marcheur [עולה-מדרגות קשיש]. העובדה שיחסי-המין של רבים מבעלי-החיים הגדולים מותנים בעליה, בעליית הזכר על הנקבה, ודאי שגם היא עניין לכך.
  תלישתו של ענף כתיאור סמלי של האוננות לא זו בלבד שהיא הולמת כמה כינויים המוניים של מעשה-אונן, אלא יש לה גם הקבלות מיתולוגיות מרחיקות. אבל במיוחד ראוי לציון תיאור האוננות - או מוטב, תיאור עונשה; הסירוס - על ידי נשירת שיניים ועקירת שיניים, משום שלעניין זה אנו מוצאים סימוכין בידע-העמים, דבר שהוא ידוע ודאי רק לחולמים מעטים. אין ספק בלבי, כי מנהג המילה הנהוג אצל עמים רבים כל כך שקול כנגד הסירום ובא במקומו. והנה זה מקרוב שמענו; כי באוסטראליה עורכים כמה שבטים פרימיטיביים את המילה כטקס הכניסה לבגרות (בשעת החגיגה לרגל מועד הגיע הנערים לפרקם);  ואילו שבטים אחרים, היושבים בסמוך להם, המירו את המילה בטקס עקירת שן.
  הריני מסיים את תיאורי בדוגמאות אלה. אין הן אלא דוגמאות בלבד. אנחנו יודעים יותר על נושא זה ויכולים אתם לשער, כמה עשיר ומעניין יותר היה אוסף ממין זה, אילו לא נערך על-ידי חובבים כמונו, אלא על-ידי המומחים האמיתיים במקצועות המיתולוגיה, האנתרופולוגיה, הבלשנות והפולקלור. עתה מתבקשות מסקנות אחדות, שאי-אפשר להן להיות ממצות, אבל הן יעוררו בנו מחשבות הרבה.
  ראשית, הועמדנו על העובדה, שלרשות החולם עומד אופן-ביטוי סמלי, שאין הוא יודע אותו ושאין הוא חוזר ומכירו. דבר זה מופלא ודומה, כאילו גילית פתאום, שהמשרתת שלך מבינה סאנסקריט, אף כי אתה יודע, שהיא נולדה בכפר בוהמי ולא למדה סאנסקריט מימיה. לא קל לנו לתפוס עובדה זו בהשקפות הפסיכולוגיות שיש בידינו. אין אנו יכולים אלא לומר, שידיעת מערכת-הסמלים היא לא-מודעת לחולם ; שהיא שייכת לחיי-הרוח הלא-מודעים שלו. אבל גם הנחה זו אינה מועילה לנו. עד עכשיו היינו -צריכים לשער) שקיימות רק שאיפות לא-מודעות, שאיפות שבעליהן אינו יודע עליהן לשעה או לצמיתות. אבל עכשיו אנו מוצאים גדולה מזו - ,.ידיעות לא-מודעות ממש, יחסי-מחשבה, השוואות בין עצמים שונים, שעל פיהן עצם אחד ניתן להתחלף דרך-קבע באחר, השוואות אלו אינן נערכות כל פעם מחדש, אלא הן מוכנות ומזומנות, מוגמרות ועומדות לעולמים. הרי  זה מסתבר מתוך העובדה, שהן זהות אצל אנשים שונים, ואולי הן זהות למרות הבדלי לשון. 
ובכן, מנין ידיעת היחסים הסמליים הללו ? שימוש-הלשון אינו חל אלא על חלק קטן מהם. ההקבלות רבות-הפנים מתחומים אחרים רובן אינן ידועות לחולם ; אנחנו עצמנו היינו צריכים ללקטן ביגיעה מרובה.
  שנית, יחסים סמליים אלה אינם דבר-מה שהוא מיוחד לחולם או לעבודת-החלום, שבה הם באים לידי ביטוי. הרי ראינו, שבאותה מערכת סמלים משתמשים המיתוסים והבדיאות, העם באמרותיו ובשיריו, שימוש-הלשון הרגיל ודמיון המשוררים. תחום הסמלים הוא רחב לאין-שיעור, ומערכת הסמלים של החלום אינה אלא חלק זעיר ממנו ; אף אין זה תכליתי להסתער על הבעיה כולה מצד החלום. רבים מן הסמלים המצויים במקומות אחרים אינם מופיעים בחלום או מופיעים בו רק לעתים רחוקות מאוד ; אחדים מן הסמלים אינם מצויים בכל התחומים האחרים אלא, בפי שראינו, רק זעיר-פה זעיר-פה. מתעורר בך הרושם, שלפנינו) אופן-ביטוי קדום שנשתקע, אך נשתמרו ממנו פירורים מתחומים שונים, פירור אחד רק כאן, פירור אחד רק שם, שלישי אולי בקצת שינוי-צורה בתחומים אחדים. על כרחי אני נזכר כאן בהזייתו של חולה-רוח מעניין, שהמציא בדמיונו את קיומה של "לשון בסיסית",  שכל הזיקות הסמליות הללו אינן אלא שייריה.

שלישית, אין אתם יכולים שלא להבחין, כי מערכת הסמלים בתחומים הנזכרים האחרים בשום פנים אינה מערכת סמלים סכסואלית בלבד ; ואילו. בחלום הסמלים משמשים כמעט אך ורק להבעת עצמים ויחסים סכסואליים. גם זה אינו קל להסבר. האם סמלים בעלי משמעות סכסואלית מיסודם ניתן להם אחר-כך שימוש אחר ? ושמא זה קשור גם בהקלשתו של התיאור - מן התיאור הסמלי לתיאור באופנים אחרים ? נראה שמי שעסק בסמליות החלום בלבד, אי אפשר לו להשיב על שאלות אלה. אין לו אלא לנקוט השערה, שקיימת זיקה אמיצה ביותר בין הסמלים האמיתיים ובין המיניות.
 רמז חשוב לכך ניתן לנו בשנים האחרונות. בלשן אחד, ה' שפרבר (אופסאלה), העוסק במקצועו בלי קשר לפסיכואנאליזה, הביע את הדעה, כי לצרכים סכסואליים היה חלק מכריע בהתהוותה של הלשון ובהמשך התפתחותה. הוא אמר, כי צלילי הלשון הראשונים היו משמשים לתקשורת ומזמנים את בן-הזוג או את בת-הזוג ליחסי-מין. המשך התפתחותם של שרשי-הלשון הלך בד בבד עם עבודותיו של האדם הקמאי. עבודות אלה היו עבודות משותפות והיו מתנהלות תוך כדי שינון ריתמי של דיבורים. אגב כך הוצמד לעבודה עניין סכסואלי, משל כאילו הנעים לו האדם הקמאי את העבודה על-ידי שנהג בה כבתמורה וכבתחליף לפעילות המינית. מכאן שהמלה, שנפלטה תוך כדי העבודה המשותפת, היו לה שני משמעים, אחד לציון המשגל, ואחד לציון העבודה שהיתה שוות-ערך למשגל. במרוצת , הימים נתפרדה המלה ממשמעה הסכסואלי והוקבעה לעניין עבודה זו. מקץ דורות עלה אותו דבר עצמו בגורלה של מלה חדשה, שהיה לה משמע סכסואלי וששימשה לסוג חדש של עבודה. שפרבר טען, כי באופן זה נוצרו כמה שרשי-לשון, שכולם יצאו ממקור סכסואלי ושכולם הפקיעו עצמם ממשמעותם הסכסואלית. אם נכונה ההנחה ששורטטה כאן בראשי-קוים, אמנם נפתח לנו פתח להבנת מערכת הסמלים של החלום. אפשר יהיה לנו להבין אז, מדוע בחלום, שנתקיים בו משהו מן היחסים הקמאיים הללו, מרובים כל כך הסמלים לענייני המין ; מדוע בדרך-כלל כלי-נשק וכלי-מלאכה באים בחלום במקום היסוד הזכרי והחומרים והחפצים המעובדים במקום היסוד הנקבי. יחסי-הסמל הריהם לפי זה שיירי הזהות הקדומה של המלים ; עצמים, שנקראו לפנים באותם שמות שבהם נקראו איברי-המין, יוכלו עתה להופיע בחלום כסמלים שלהם.
מתוך ההקבלות שלנו למערכת הסמלים של החלום אתם יכולים להגיע גם להערכת אופיה של הפסיכואנאליזה, שעושה אותה נושא להתעניינות הרבים, כפי שלא יכלו להיעשות לא הפסיכולוגיה ולא הפסיכיאטריה.

בעבודה הפסיכואנאליטית נשזרים קשרים אל מדעי-רוח אחרים מרובים מאוד, שהעיון בהם מבטיח לנו ידיעות יקרות-ערך ביותר : קשרים אל המיתולוגיה והבלשנות, אל הפולקלור, אל הפסיכולוגיה של העמים ואל תורת הדתות. לא תתפלאו לשמוע, שעל קרקע הפסיכואנאליזה צמח כתב עת, שקבע לו כתפקידו היחיד את טיפוח הזיקות האלה, הלא הוא "אימאגו" שנוסד בשנת 1912 והערוך בידי האנס זאקס ואוטו ראנק. בכל היחסים האלה הפסיכואנאליזה היא מתחילה הצד הנותן, ובמידה פחותה מזו הצד המקבל. אמנם היא נשכרת מן העובדה, שתוצאות מחקרה המוזרות נעשות נהירות לנו יותר, משום שאנו חוזרים ומוצאים אותן בתחומים אחרים ; אבל בדרך-כלל הפסיכואנאליזה היא שממציאה את המיתודות הטכניות ואת נקודות-הראות, שהשימוש בהן עתיד ליתן פירות באותם תחומים אחרים. חיי-הנפש של האדם היחיד נותנים לנו בחקירה הפסיכואנאליטית את הביאורים, שבעזרתם נוכל לפתור חידות רבות בחייהם של המוני בני האדם או למצער, להעמידן באור הנכון.
אגב, עדיין לא אמרתי לכם, באילו נסיבות יכולים אנו להגיע להבנה מעמיקה ביותר של אותה "הלשון הבסיסית" המשוערת, או באיזה תחום היא נשתמרה יותר מבשאר תחומים. כל זמן שאין אנו יודעים זאת, גם אין בידנו להעריך את מלוא משמעותו של הנושא. התחום שאני מתכוון אליו הוא תחום הנאורוטיקה; החומר הנדון, בתחום זה הריהם הסימפטומים ושאר גילויים של העצבנים, שלשם בירורם והטיפול בהם נוצרה הפסיכואנאליזה.
נקודת-ראותי הרביעית מחזירה אותנו אל נקודת-המוצא שלנו ומעלה אותנו על המסלול שהתוינו לנו. אמרנו, שגם אילו לא היתה קיימת צנזורה של החלום, לא היינו מבינים את החלום בנקל, משום שהיינו עומדים אז לפני התפקיד לתרגם את לשון-הסמלים של החלום ללשון החשיבה שלנו י במצב יקיצה. הרי שבצדה של הצנזורה של החלום הסמליות היא גורם שני ובלתי-תלוי לסילוף החלום. אך קרוב לשער, שנוח לה לצנזורה של החלום להשתמש בסמליות, לפי שזו מכוונת אל אותה תכלית עצמה-לעשות את החלום מוזר ולא-מובן.
בקרוב נראה, אם בהמשך העיון בחלום לא ניתקל בגורם חדש, הנותן גם הוא חלקו לסילוף החלום. אבל איני רוצה לנטוש את הנושא של סמליות החלום, בלי שאגע-עוד פעם אחת בחזיון המופלא, שהיא עוררה- התנגדות נמרצת כל כך מצד המשכילים, אף כי קיומה הנפרץ של הסמליות במיתוס, בדת, באמנות ובלשון הוא נעלה מכל ספק: ושמא גם כאן תלוי הקולר בזיקתה אל הסכסואליות?