לימודים 

אוניברסיטת ת"א - למודי אמנות במסגרת חוג לתולדות האמנות מורחב.
4 שנים לתואר ב.א. באמנות מורחב.
קורסים : ויטראז' ,מוזאיקה , טכנולוגיה של החימר .
הנחיית קבוצות- מכון "מעגלים"- 3 שנים, תעודת מנחה קבוצות.

פעילות מקצועית
 
ביתן הלנה רובינשטיין ת"א - הדרכות וסדנאות לכיתות בתערוכות, קיטנות קיץ.
מוזיאון ת"א – הדרכות וסדנאות לכיתות, "שיח גלריה"- לקהל הרחב,
והשתלמויות מורים- הרצאות בנושאי אמנות.

פרסומים

שרית פילץ גרנית- "מוזאיקה בת זמננו בישראל" תמונות של עבודותי.
הוצאת כתר 2005.

Art in Israel"- Contemporary Artists"
World of Art Books, London
תמונות של עבודותי וטכסט.
מאמר : בספר הנ"ל.

פרסים

Medial museum, Art Addiction, London
Honorable award, Diploma of excellence 30/12/04 – 30/12/0

יצירות ברשות הציבור

2005 -פסל "איש העוגיות" , במרכז לאמנויות קסטרא ,חיפה.

2006- "כחול"- בית "מהות החיים", ת-א,  הקרן המשפחתית ע"ש טד אריסון.

טכסטים לתערוכות.

"מטמורפוזה "
הגדרה מתוך מילון (אבן –שושן) :meta -אחר , morphe -- צורה ,שינוי צורה, תמורה, מעבר מצורה אל צורה, גלגול.

"הכל זורם" , כל דבר נמצא בתנועה ומשתנה השתנות מתמדת ואין דבר קבוע וזהה לאורך זמן, הרקליטוס 480-540 לספירה.
"הגורם הקבוע ביותר בחיינו הוא השינוי", אלווין טופלר בספרו "הלם העתיד".
הדמות שלי החלה מצמיחה ידיים,ראשים, רגליים, וכנפיים, וגם צבעיה החלו להשתנות.
תוך כדי עבודה החלו להתעורר אצלי כל מיני שאלות:
האם שינוי הוא חיצוני או פנימי ,?
האם שינוי חיצוני גורם לשינוי פנימי ולהיפך?
האם שינוי בצורה גורם בהכרח גם לשינוי בחומר או במהות ?
מה קורה תוך כדי המהפך הזה, האם התוצר החדש הוא טוב יותר או רק אחר?
מה קורה לנו כבני אדם במרוצת חיינו, האם העובדה שכל 7 שנים מתחלפים כל התאים
בגופנו הופכת אותנו למשהו אחר.?

מצבים של מטמורפוזה סובבים את חיינו :
בטבע אנו מכירים את המטמורפוזה של הנחש, את השינוי של הראשן לצפרדע, הגלגול של תולעת המשי לגולם ואחר כך לפרפר, ועוד.
במיתולוגיה היוונית פיגמליון מפסל דמות אישה משיש ומתאהב בה, ואהבתו הרבה משכנעת את האלים להפכה לאישה בשר ודם.
העלם נרקיסוס המאוהב בעצמו לאחר שטובע במימי הביצה הופך לפרח,דפנה בורחת מאחד האלים מבקשת עזרה מאביה אל הנהר הופכת לעץ תוך כדי ריצה.
בסיפורי התנ"ך נמצא את מטהו של משה שהופך לנחש , הנילוס הופך להיות אדום כדם הים נבקע לשניים ואפשר ללכת בו בחרבה.
"הגולם מפראג" היא דמות עשויה חול ואדמה שהופכת ליד ימינו של המהר"ל מפראג, ופינוקיו בובת העץ שבאורח פלא הופכת להיות ילד לכל דבר.

העיסוק הנרחב במטמורפוזה בספרות ובפילוסופיה חיזק את תחושתי, שלנו כבני אדם יש שאיפה סמויה למטמורפוזה: כולנו רוצים לשחות בים כמו דגים ולכן אנחנו בונים אוניות, אנו רוצים לעוף כמו הצפורים ומאחר ואנו יודעים שלא יצמחו לנו כנפיים, המצאנו את המטוסים, ואנחנו ממשיכים לייצר מכשירים כאלה ואחרים שיסייעו לנו להיות אחרים ממה שאנחנו.

"למה קוקיס?"

כשנאסר עלי לאכול מ ת ו ק מסיבות בריאותיות נעשיתי מתוסכלת,ומאחר ואני באה ממשפחה של אופים והבצק הוא חלק קבוע משגרת חייו ,אמרתי לעצמי: "ומה עכשיו? איך אוכל להמשיך לאכול עוגיות? ובאמת לאכול אינני יכולה , אבל אני יכולה לייצר אותן מחמרים אחרים.
התחלתי לעשות עוגיות חימר קטנות בכל מיני צורות: לבבות, כוכבים, סהרונים, פרפרים,צפרים וחיות אחרות. את עוגיות החימר אפיתי בתנור של חימר, אח"כ ציירתי עליהן וצבעתי אותן בצבעים שונים וזיגגתי אותן כמו שמזגגים עוגיות תוצרת בית.

העסוק ב"קוקי" שהיא צורה שלמה החליפה את שברי הצלחות והכוסות איתם יצרתי בעבודותי הקודמות בתחום המוזאיקה.
כתוצאה משבר בריאותי שעבר עלי החלטתי "לא עוד שברים" רק צורות שלמות. את ה"קוקיס" הצבעוניות שילבתי בסדרה של 6 קוקיס גדולות בעבודת מוזאיקה על עץ בעזרת מלט המחבר בינהן ויוצר "קוקי" טעימה למראה.
תוך כדי ציור על ה"קוקיס" החלה לבצבץ "הדמות" שהשתחררה מהציור ונעשתה "קוקי"בעצמה. העוגיה-דמות מופיעה בצבעים שונים, בגדלים שונים. ואחרי תהליכים של הטבעה גריעה ושריפה. אז מופיעות ארבעת הדמויות הגדולות המנסות להשתחרר מהצורה העוטפת אותן ומגינה עליהן ובמקרים מסוימים חוסמת אותן ומגבילה את תנועתיותן.
מכאן המעבר לדמות העומדת בפני עצמה היה קצר,אם כי הדמויות קטנות ומצויות במצבים שונים:
הן לכודות, קשורות, שבורות או מפוחדות. כולן עברו תהליך של התקשות עם השריפה בתנור - חלקן לא שרדו ונכנסו לקופסאות – קברים, אך מי ששרד ולא נשבר יצא ח ז ק  מתמיד.

על הטכניקה.

העבודות הגדולות מבוצעות בטכניקה של פסיפס כאשר את חלקי הפסיפס אני יוצרת בעצמי משבלונות לעגיות או צורות אחרות שאני מכינה בעצמי מחימר.
כל צורה נצבעת או מצוירת ביד,ואחר-כך עוברת תהליך של זיגוג בתנור. לאחר השריפה אני משלבת את הצורות על משטח העץ, והחיבור הסופי נעשה בעזרת מלט צבעוני.

"רסיסי חיים".

..."מה הם חיינו , אם לא מחול של צורות משתנות תדיר? האם אין הכל משתנה: עלי העצים בפארק,...העונות, מזג האוויר, השעה ביום.... ומה איתנו? האין מעשינו בעבר נדמים עתה כחלום? ... אפילו ההבעה שעל פנינו משתנה תדיר, בהתאם למצבי הרוח שלנו.... אנחנו משתנים ההשפעות משתנות, ואין שום מקום שנוכל להצביע עליו שהדברים בו הם מוצקים או בני קיימא."

סוגיאל רינפוצ'ה -ספר המתים והחיים הטיבטי.

בעבודותי האדם נמצא במרכז – הכל נובע ממנו, הכל סובב לו.
הוא מופיע כדמות סכמתית,-שבלונית, כי הרי כולנו בעצם דומים זה לזה, לכולנו אותם איברים-ידיים, רגליים, ראשים, אבל לכל אחד הייחוד שלו.
קיים בנו הצורך לחבר בין חלקים אפשריים ובלתי אפשריים באישיותנו ,התנהלותנו בעולם סביב וביחסינו עם הזולת, זוהי עבודת מחשבת שדורשת מאתנו הרבה סבלנות ותשומת לב לפרטים ומכאן באה בחירתי בטכניקת הפסיפס המשלבת הרבה פרטים למרקם אחד עשיר וססגוני.
"השלם הוא יותר מסך חלקיו" אומרת תאורית הגשטאלט, כלומר, חווית השלם לעולם תהא יותר מצירוף כל חלקיו.

הדמות עוברת כל הזמן שינויים : שינויים חיצוניים –צורה וצבע, ושינויים פנימיים בחשיבה וברגישות שאולי אינם ניראים כלפי חוץ אבל יש להם משמעות לא פחותה.

מכאן נובעת הבחירה שלי בחומר – החומר משתנה כל הזמן, בתחילת העבודה הוא רך, נעים למגע ומקבל כל צורה שנכפית עליו, כמו תינוק רך לימים.
בשלב הזה אני מחדירה לתוכו כל מיני חמרים: מסמרים ברגים ועוד... וגם מטביעה בו צורות שונות כמו שהחיים מטביעים בנו את חותמם בחוויות במגעים.
בשלב הבא אני צובעת אותו בכל צבעי הקשת- בצבעי העולם סביב לנו , והצבע מחלחל לאיטו ולבסוף נספג בחומר כמו רגשות ומראות הנספגים בכל אדם.
לאחר שהחומר נמצא מעט באויר הוא מתקשה , אבל הוא לא ממש קשה וכל נגיעה שלנו יכולה לגרום לו להיסדק או להשבר כמו אותו ילד רך בשנים שחוויות קשות יכולות לפגוע בו, אך השינוי הגדול עובר על החומר בשריפה- הוא מתקשה, צבעו משתנה והוא הופך להיות הרבה פחות שביר, עצם מהותו משתנה, כאותו אדם שעבר חוויה טראומטית ששינתה את אופיו לחלוטין והוא יצא מחוזק.
במקרים מסוימים החומר לא שורד את השהיה בתנור והוא נשבר, כמו אחרי אותם אירועים בחיים שיש אנשים השורדים אותם ואחרים לא..

בתערוכה תמצאו פסיפס של רסיסי שמחה ואהבה, כאב, סבל, פחד,חלום ופנטזיה - רסיסי חיים.